
האני מאמין של דולב הי׳׳ד
חייו וציר הזמן
דולב, בנם הבכור של יעל ויניב. נולד ביום י"ב באלול תשס"ב (20.8.2002) במרכז הרפואי "לניאדו" שבנתניה. אח לאור.
את חינוכו היסודי רכש בעיר הולדתו, בבתי הספר "ישורון" ו"בארי", משם המשיך לחטיבת הביניים של "עירוני מקיף ש"י עגנון".
דולב, ילד שכולו אור ואהבה, גדל והתבגר בשכונת עין התכלת בנתניה, במקום שבו כולם הכירו את כולם והיו כמו משפחה אחת גדולה. דולב זה השם החזק והמתאים ביותר למי שהיה וגדל להיות כמו עץ ענק וחזק ששורשיו נאחזים בעומק הקרקע, גדל בנחלים, ודו-לב – הלב הענק שהיה לו והעניק לכולם ממנו.
בכיתה י' דולב למד בכפר הנוער "הדסה נעורים" ובכיתה י"א י"ב למד בפרויקט הילה שם הוא סיים את 12 שנות לימודיו והיה למודל לחיקוי לשאר הנערים.
מגיל צעיר אהב לפרק דברים ולהרכיבם מחדש מתוך סקרנות ולמידה, עם השנים התברר שניחן בידי זהב ובכישורים טכניים יוצאי דופן. אהב לעבוד עם הידיים – ליצור, לבנות, לתפעל ולחקור; בכל דבר שנגע בו הצטיין, הפגין חריצות ומקצוענות, חדור אמביציה להשיג את היעדים שהציב לעצמו או שהציבו בפניו. דולב תמיד היה עם הפנים קדימה, תמיד פעל בצורה הטובה ביותר ובדרך המיוחדת שלו, ללא חשש או פחד.
פעילות ספורטיבית ופיתוח הגוף היוו חלק בלתי נפרד משגרת חייו. כילד, התאמן במועדון הטניס "אביחיל" שבעמק חפר, לשם הגיע ברכיבה על אופניו, כל הדרך מנתניה. דולב היה ילד טוב כל כך, מנומס, שקט, פייטר וקשוח.
דולב היה מנהיג מלידה, מלא אהבה ושמחת חיים, ונוכחותו מרשימה ובולטת. כאופטימיסט חסר תקנה שידע למצוא את הטוב בכל מצב, מגנט אליו אין-סוף חברים שנמשכו לרוחו החיובית והעריכו את רגישותו. מי שהכיר אותו התאהב בו מהשנייה הראשונה.
סימני ההיכר שלו – חיוך כובש עם שתי גומות חן ועיניים מיוחדות, האחת ירוקה והאחרת כחולה – הקרינו אור גדול ונסכו בסובבים אותו תחושת ביטחון.
אהבת הנתינה והרצון לסייע לזולת היו ממעלותיו הבולטות, וכבן הבכור והנכד הבכור קידש את ערך המשפחתיות. "המילה 'כן' תמיד הייתה האפשרות הראשונה שבחר בה הוא נענה ברצון ובמאור פנים לכל בקשה, ונמלא אושר אמיתי בכל פעם שהרגיש שעזר. חבר אמת שתמיד נמצא עבור חבריו וידע לתת לכל אחד ואחת מהם יחס מיוחד, חברות כזאת שלא מוצאים כל יום. האדם עם הלב הכי גדול.
הים היה מהמקומות האהובים עליו ביותר. בכל הזדמנות הלך לראות את השקיעה, לשמוע את רחש הגלים, להרגיש את הרוח, ליהנות מהמים ולהירגע. רכיבה על סוסים ושהייה בטבע ובמרחבים הפתוחים העצימו את תחושת החופש שנזקק לה וחיזקו אותו. יחד עם אלינור, בת זוגו הצמודה מאז גיל שש-עשרה, טרף את החיים וניצל כל רגע, אהב לרקוד וליהנות במסיבות, ואף הקים לקראתן תפאורות קסומות ומיוחדות.
עם גיוסו של דולב לצה"ל, ב-21 במארס 2021, הוצב בחיל הרגלים. עבר בהצלחה את מסלול הלוחם המפרך של חטיבת "גולני" ושירת כ"נגביסט" – נושא מקלע ה"נגב" בפלוגה ב' ("זאבי הדממה") בגדוד 13 ("גדעון"). היה אהוב מאוד על המפקדים ועל החברים, ובמהלך שירותו זכה בתעודת הצטיינות על תרומתו הרבה לגדוד ועל הדוגמה האישית שנתן לחברים בפלוגה.
ליבו הענק של דולב ורגישותו העצומה לבני אדם המשיכו לאפיין אותו גם במהלך שירותו הצבאי. בתקופה שבה החזיקה הפלוגה קו באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), תועד כשהוא מסייע לאישה מבוגרת לחצות את הכביש. מדי שנה לקח חלק באירועי יום הזיכרון שנערכו בבתי העלמין הצבאיים ונהג לפקוד את בתיהן של משפחות שכולות כדי להביע הזדהות ולתמוך בהן. היה לו חשוב לתת למשפחה השכולה הרגשה חמה ומכילה, להראות להם שמות בנם לא היה לשווא ושיש מי שזוכר אותם תמיד.
ביום חמישי, 5 באוקטובר 2023, חול המועד סוכות תשפ"ד, יצא לחופשת חג ונסע למסיבת "יוניטי" שסייע בהפקתה, סמוך לקיבוץ רעים. ביום שישי אחר הצהריים חזר לביתו, והלך לישון. שבועיים נותרו לו עד חופשת השחרור, ורשימת החלומות, בראשה נסיעה לתאילנד, ובהמשך הקמת בית ומשפחה – נראתה קרובה להגשמה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות
הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אותה שבת, בשעת בוקר מוקדמת, החל הטלפון של דולב לצלצל ללא הפסקה ולקבל הודעות מחבריו. חבריו לפלוגה היו בתעסוקה במוצב נחל עוז, וכשהתקשר לחבריו בחזרה שמע אותם נלחמים במחבלים וקצרים בתחמושת. הוא ניסה לסייע מרחוק, והכווין אותם למאגרי התחמושת שבאזור המגורים. משהבין עד כמה חמור המצב, החליט לצאת מייד ולחבור אליהם, אף שברשותו הייתה מחסנית אחת בלבד. ההסעה בוששה להגיע, ואביו הסיעה אותו לאשדוד, שם חבר ללוחמים נוספים. בשעה 12:45 התחבקו בפעם האחרונה ונפרדו. דולב המשיך להיות כל הזמן עם אביו בקשר טלפוני, ושיתף אותו במראות.
בג'וליס חבר ללוחמים ויצא עימם לכיוון מוצב "פגה", כשני קילומטרים מנחל עוז, סמוך לגדר הגבול עם עזה, למשימת חילוץ נפגעים מהמוצב.
בסביבות השעה 18:00 הגיע מפקדו של דולב בבקשה ללוחמים לצאת למשימה מורכבת של פינוי פצועים תחת אש, דולב התנדב לצאת למשימה והתעקש לתפוס את מקומו של לוחם אחר ולעלות על רכב שטח ממוגן מסוג "פנתר" כדי לבצע את המבצע המורכב. בשעה 18:18 כתב לאביו "אבא, אני אוהב אותך", וכשזה התקשר אליו נסער, אמר לו: 'אבא, אתה צריך ללכת להיות עם אימא ואור (אחיו), אתם צריכים לחזק אחד את השני.'" לסבתו האהובה כתב "אני אוהב אותך. לא משנה מה יקרה. אל תבכי עליי". דקות לאחר מכן, במרחק של כמאה מטר ממוצב "פגה", נפגע הרכב הצה"לי שנסע בו מטיל "קורנט" ששוגר משכונת שג'אעיה שבעזה. דולב ספג את פגיעת הטיל ונהרג במקום. חבריו נפצעו אך שרדו, והמשיכו בלחימה.
סמל-ראשון דולב אמויאל נפל בקרב בעוטף עזה ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח. על מצבתו חקקו אוהביו את מורשתו: "המרגיל עצמו לשמחה, לעולם לא נופל לעצבות" – המשפט שהגדיר בתור סטטוס בטלפון ימים אחדים לפני נפילתו.
כתבו בני המשפחה: "אנו גאים בדולב שלנו מאוד על הערכים שהובילו אותו במלחמה הזו ועל הגבורה שפעל בה. הוא תמיד שם את האחר לפניו ודאג שלכולם יהיה טוב, לא נתן לשום דבר להפיל אותו. דולב תמיד הלך עם חיוך לכל מקום, הדביק את הסובבים בשמחה שבו והראה לכולם את הלב המיוחד שלו. דולב נהרג כגיבור ישראל וגם במותו היווה דוגמה ומופת. יהי זכרו ברוך.
דולב, בנם הבכור של יעל ויניב. נולד ביום י"ב באלול תשס"ב (20.8.2002) במרכז הרפואי "לניאדו" שבנתניה. אח לאור.
את חינוכו היסודי רכש בעיר הולדתו, בבתי הספר "ישורון" ו"בארי", משם המשיך לחטיבת הביניים של "עירוני מקיף ש"י עגנון".
דולב, ילד שכולו אור ואהבה, גדל והתבגר בשכונת עין התכלת בנתניה, במקום שבו כולם הכירו את כולם והיו כמו משפחה אחת גדולה. דולב זה השם החזק והמתאים ביותר למי שהיה וגדל להיות כמו עץ ענק וחזק ששורשיו נאחזים בעומק הקרקע, גדל בנחלים, ודו-לב – הלב הענק שהיה לו והעניק לכולם ממנו.
בכיתה י' דולב למד בכפר הנוער "הדסה נעורים" ובכיתה י"א י"ב למד בפרויקט הילה שם הוא סיים את 12 שנות לימודיו והיה למודל לחיקוי לשאר הנערים.
מגיל צעיר אהב לפרק דברים ולהרכיבם מחדש מתוך סקרנות ולמידה, עם השנים התברר שניחן בידי זהב ובכישורים טכניים יוצאי דופן. אהב לעבוד עם הידיים – ליצור, לבנות, לתפעל ולחקור; בכל דבר שנגע בו הצטיין, הפגין חריצות ומקצוענות, חדור אמביציה להשיג את היעדים שהציב לעצמו או שהציבו בפניו. דולב תמיד היה עם הפנים קדימה, תמיד פעל בצורה הטובה ביותר ובדרך המיוחדת שלו, ללא חשש או פחד.
פעילות ספורטיבית ופיתוח הגוף היוו חלק בלתי נפרד משגרת חייו. כילד, התאמן במועדון הטניס "אביחיל" שבעמק חפר, לשם הגיע ברכיבה על אופניו, כל הדרך מנתניה. דולב היה ילד טוב כל כך, מנומס, שקט, פייטר וקשוח.
דולב היה מנהיג מלידה, מלא אהבה ושמחת חיים, ונוכחותו מרשימה ובולטת. כאופטימיסט חסר תקנה שידע למצוא את הטוב בכל מצב, מגנט אליו אין-סוף חברים שנמשכו לרוחו החיובית והעריכו את רגישותו. מי שהכיר אותו התאהב בו מהשנייה הראשונה.
סימני ההיכר שלו – חיוך כובש עם שתי גומות חן ועיניים מיוחדות, האחת ירוקה והאחרת כחולה – הקרינו אור גדול ונסכו בסובבים אותו תחושת ביטחון.
אהבת הנתינה והרצון לסייע לזולת היו ממעלותיו הבולטות, וכבן הבכור והנכד הבכור קידש את ערך המשפחתיות. "המילה 'כן' תמיד הייתה האפשרות הראשונה שבחר בה הוא נענה ברצון ובמאור פנים לכל בקשה, ונמלא אושר אמיתי בכל פעם שהרגיש שעזר. חבר אמת שתמיד נמצא עבור חבריו וידע לתת לכל אחד ואחת מהם יחס מיוחד, חברות כזאת שלא מוצאים כל יום. האדם עם הלב הכי גדול.
הים היה מהמקומות האהובים עליו ביותר. בכל הזדמנות הלך לראות את השקיעה, לשמוע את רחש הגלים, להרגיש את הרוח, ליהנות מהמים ולהירגע. רכיבה על סוסים ושהייה בטבע ובמרחבים הפתוחים העצימו את תחושת החופש שנזקק לה וחיזקו אותו. יחד עם אלינור, בת זוגו הצמודה מאז גיל שש-עשרה, טרף את החיים וניצל כל רגע, אהב לרקוד וליהנות במסיבות, ואף הקים לקראתן תפאורות קסומות ומיוחדות.
עם גיוסו של דולב לצה"ל, ב-21 במארס 2021, הוצב בחיל הרגלים. עבר בהצלחה את מסלול הלוחם המפרך של חטיבת "גולני" ושירת כ"נגביסט" – נושא מקלע ה"נגב" בפלוגה ב' ("זאבי הדממה") בגדוד 13 ("גדעון"). היה אהוב מאוד על המפקדים ועל החברים, ובמהלך שירותו זכה בתעודת הצטיינות על תרומתו הרבה לגדוד ועל הדוגמה האישית שנתן לחברים בפלוגה.
ליבו הענק של דולב ורגישותו העצומה לבני אדם המשיכו לאפיין אותו גם במהלך שירותו הצבאי. בתקופה שבה החזיקה הפלוגה קו באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), תועד כשהוא מסייע לאישה מבוגרת לחצות את הכביש. מדי שנה לקח חלק באירועי יום הזיכרון שנערכו בבתי העלמין הצבאיים ונהג לפקוד את בתיהן של משפחות שכולות כדי להביע הזדהות ולתמוך בהן. היה לו חשוב לתת למשפחה השכולה הרגשה חמה ומכילה, להראות להם שמות בנם לא היה לשווא ושיש מי שזוכר אותם תמיד.
ביום חמישי, 5 באוקטובר 2023, חול המועד סוכות תשפ"ד, יצא לחופשת חג ונסע למסיבת "יוניטי" שסייע בהפקתה, סמוך לקיבוץ רעים. ביום שישי אחר הצהריים חזר לביתו, והלך לישון. שבועיים נותרו לו עד חופשת השחרור, ורשימת החלומות, בראשה נסיעה לתאילנד, ובהמשך הקמת בית ומשפחה – נראתה קרובה להגשמה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות
הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אותה שבת, בשעת בוקר מוקדמת, החל הטלפון של דולב לצלצל ללא הפסקה ולקבל הודעות מחבריו. חבריו לפלוגה היו בתעסוקה במוצב נחל עוז, וכשהתקשר לחבריו בחזרה שמע אותם נלחמים במחבלים וקצרים בתחמושת. הוא ניסה לסייע מרחוק, והכווין אותם למאגרי התחמושת שבאזור המגורים. משהבין עד כמה חמור המצב, החליט לצאת מייד ולחבור אליהם, אף שברשותו הייתה מחסנית אחת בלבד. ההסעה בוששה להגיע, ואביו הסיעה אותו לאשדוד, שם חבר ללוחמים נוספים. בשעה 12:45 התחבקו בפעם האחרונה ונפרדו. דולב המשיך להיות כל הזמן עם אביו בקשר טלפוני, ושיתף אותו במראות.
בג'וליס חבר ללוחמים ויצא עימם לכיוון מוצב "פגה", כשני קילומטרים מנחל עוז, סמוך לגדר הגבול עם עזה, למשימת חילוץ נפגעים מהמוצב.
בסביבות השעה 18:00 הגיע מפקדו של דולב בבקשה ללוחמים לצאת למשימה מורכבת של פינוי פצועים תחת אש, דולב התנדב לצאת למשימה והתעקש לתפוס את מקומו של לוחם אחר ולעלות על רכב שטח ממוגן מסוג "פנתר" כדי לבצע את המבצע המורכב. בשעה 18:18 כתב לאביו "אבא, אני אוהב אותך", וכשזה התקשר אליו נסער, אמר לו: 'אבא, אתה צריך ללכת להיות עם אימא ואור (אחיו), אתם צריכים לחזק אחד את השני.'" לסבתו האהובה כתב "אני אוהב אותך. לא משנה מה יקרה. אל תבכי עליי". דקות לאחר מכן, במרחק של כמאה מטר ממוצב "פגה", נפגע הרכב הצה"לי שנסע בו מטיל "קורנט" ששוגר משכונת שג'אעיה שבעזה. דולב ספג את פגיעת הטיל ונהרג במקום. חבריו נפצעו אך שרדו, והמשיכו בלחימה.
סמל-ראשון דולב אמויאל נפל בקרב בעוטף עזה ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח. על מצבתו חקקו אוהביו את מורשתו: "המרגיל עצמו לשמחה, לעולם לא נופל לעצבות" – המשפט שהגדיר בתור סטטוס בטלפון ימים אחדים לפני נפילתו.
כתבו בני המשפחה: "אנו גאים בדולב שלנו מאוד על הערכים שהובילו אותו במלחמה הזו ועל הגבורה שפעל בה. הוא תמיד שם את האחר לפניו ודאג שלכולם יהיה טוב, לא נתן לשום דבר להפיל אותו. דולב תמיד הלך עם חיוך לכל מקום, הדביק את הסובבים בשמחה שבו והראה לכולם את הלב המיוחד שלו. דולב נהרג כגיבור ישראל וגם במותו היווה דוגמה ומופת. יהי זכרו ברוך.
דולב, בנם הבכור של יעל ויניב. נולד ביום י"ב באלול תשס"ב (20.8.2002) במרכז הרפואי "לניאדו" שבנתניה. אח לאור.
את חינוכו היסודי רכש בעיר הולדתו, בבתי הספר "ישורון" ו"בארי", משם המשיך לחטיבת הביניים של "עירוני מקיף ש"י עגנון".
דולב, ילד שכולו אור ואהבה, גדל והתבגר בשכונת עין התכלת בנתניה, במקום שבו כולם הכירו את כולם והיו כמו משפחה אחת גדולה. דולב זה השם החזק והמתאים ביותר למי שהיה וגדל להיות כמו עץ ענק וחזק ששורשיו נאחזים בעומק הקרקע, גדל בנחלים, ודו-לב – הלב הענק שהיה לו והעניק לכולם ממנו.
בכיתה י' דולב למד בכפר הנוער "הדסה נעורים" ובכיתה י"א י"ב למד בפרויקט הילה שם הוא סיים את 12 שנות לימודיו והיה למודל לחיקוי לשאר הנערים.
מגיל צעיר אהב לפרק דברים ולהרכיבם מחדש מתוך סקרנות ולמידה, עם השנים התברר שניחן בידי זהב ובכישורים טכניים יוצאי דופן. אהב לעבוד עם הידיים – ליצור, לבנות, לתפעל ולחקור; בכל דבר שנגע בו הצטיין, הפגין חריצות ומקצוענות, חדור אמביציה להשיג את היעדים שהציב לעצמו או שהציבו בפניו. דולב תמיד היה עם הפנים קדימה, תמיד פעל בצורה הטובה ביותר ובדרך המיוחדת שלו, ללא חשש או פחד.
פעילות ספורטיבית ופיתוח הגוף היוו חלק בלתי נפרד משגרת חייו. כילד, התאמן במועדון הטניס "אביחיל" שבעמק חפר, לשם הגיע ברכיבה על אופניו, כל הדרך מנתניה. דולב היה ילד טוב כל כך, מנומס, שקט, פייטר וקשוח.
דולב היה מנהיג מלידה, מלא אהבה ושמחת חיים, ונוכחותו מרשימה ובולטת. כאופטימיסט חסר תקנה שידע למצוא את הטוב בכל מצב, מגנט אליו אין-סוף חברים שנמשכו לרוחו החיובית והעריכו את רגישותו. מי שהכיר אותו התאהב בו מהשנייה הראשונה.
סימני ההיכר שלו – חיוך כובש עם שתי גומות חן ועיניים מיוחדות, האחת ירוקה והאחרת כחולה – הקרינו אור גדול ונסכו בסובבים אותו תחושת ביטחון.
אהבת הנתינה והרצון לסייע לזולת היו ממעלותיו הבולטות, וכבן הבכור והנכד הבכור קידש את ערך המשפחתיות. "המילה 'כן' תמיד הייתה האפשרות הראשונה שבחר בה הוא נענה ברצון ובמאור פנים לכל בקשה, ונמלא אושר אמיתי בכל פעם שהרגיש שעזר. חבר אמת שתמיד נמצא עבור חבריו וידע לתת לכל אחד ואחת מהם יחס מיוחד, חברות כזאת שלא מוצאים כל יום. האדם עם הלב הכי גדול.
הים היה מהמקומות האהובים עליו ביותר. בכל הזדמנות הלך לראות את השקיעה, לשמוע את רחש הגלים, להרגיש את הרוח, ליהנות מהמים ולהירגע. רכיבה על סוסים ושהייה בטבע ובמרחבים הפתוחים העצימו את תחושת החופש שנזקק לה וחיזקו אותו. יחד עם אלינור, בת זוגו הצמודה מאז גיל שש-עשרה, טרף את החיים וניצל כל רגע, אהב לרקוד וליהנות במסיבות, ואף הקים לקראתן תפאורות קסומות ומיוחדות.
עם גיוסו של דולב לצה"ל, ב-21 במארס 2021, הוצב בחיל הרגלים. עבר בהצלחה את מסלול הלוחם המפרך של חטיבת "גולני" ושירת כ"נגביסט" – נושא מקלע ה"נגב" בפלוגה ב' ("זאבי הדממה") בגדוד 13 ("גדעון"). היה אהוב מאוד על המפקדים ועל החברים, ובמהלך שירותו זכה בתעודת הצטיינות על תרומתו הרבה לגדוד ועל הדוגמה האישית שנתן לחברים בפלוגה.
ליבו הענק של דולב ורגישותו העצומה לבני אדם המשיכו לאפיין אותו גם במהלך שירותו הצבאי. בתקופה שבה החזיקה הפלוגה קו באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), תועד כשהוא מסייע לאישה מבוגרת לחצות את הכביש. מדי שנה לקח חלק באירועי יום הזיכרון שנערכו בבתי העלמין הצבאיים ונהג לפקוד את בתיהן של משפחות שכולות כדי להביע הזדהות ולתמוך בהן. היה לו חשוב לתת למשפחה השכולה הרגשה חמה ומכילה, להראות להם שמות בנם לא היה לשווא ושיש מי שזוכר אותם תמיד.
ביום חמישי, 5 באוקטובר 2023, חול המועד סוכות תשפ"ד, יצא לחופשת חג ונסע למסיבת "יוניטי" שסייע בהפקתה, סמוך לקיבוץ רעים. ביום שישי אחר הצהריים חזר לביתו, והלך לישון. שבועיים נותרו לו עד חופשת השחרור, ורשימת החלומות, בראשה נסיעה לתאילנד, ובהמשך הקמת בית ומשפחה – נראתה קרובה להגשמה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות
הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אותה שבת, בשעת בוקר מוקדמת, החל הטלפון של דולב לצלצל ללא הפסקה ולקבל הודעות מחבריו. חבריו לפלוגה היו בתעסוקה במוצב נחל עוז, וכשהתקשר לחבריו בחזרה שמע אותם נלחמים במחבלים וקצרים בתחמושת. הוא ניסה לסייע מרחוק, והכווין אותם למאגרי התחמושת שבאזור המגורים. משהבין עד כמה חמור המצב, החליט לצאת מייד ולחבור אליהם, אף שברשותו הייתה מחסנית אחת בלבד. ההסעה בוששה להגיע, ואביו הסיעה אותו לאשדוד, שם חבר ללוחמים נוספים. בשעה 12:45 התחבקו בפעם האחרונה ונפרדו. דולב המשיך להיות כל הזמן עם אביו בקשר טלפוני, ושיתף אותו במראות.
בג'וליס חבר ללוחמים ויצא עימם לכיוון מוצב "פגה", כשני קילומטרים מנחל עוז, סמוך לגדר הגבול עם עזה, למשימת חילוץ נפגעים מהמוצב.
בסביבות השעה 18:00 הגיע מפקדו של דולב בבקשה ללוחמים לצאת למשימה מורכבת של פינוי פצועים תחת אש, דולב התנדב לצאת למשימה והתעקש לתפוס את מקומו של לוחם אחר ולעלות על רכב שטח ממוגן מסוג "פנתר" כדי לבצע את המבצע המורכב. בשעה 18:18 כתב לאביו "אבא, אני אוהב אותך", וכשזה התקשר אליו נסער, אמר לו: 'אבא, אתה צריך ללכת להיות עם אימא ואור (אחיו), אתם צריכים לחזק אחד את השני.'" לסבתו האהובה כתב "אני אוהב אותך. לא משנה מה יקרה. אל תבכי עליי". דקות לאחר מכן, במרחק של כמאה מטר ממוצב "פגה", נפגע הרכב הצה"לי שנסע בו מטיל "קורנט" ששוגר משכונת שג'אעיה שבעזה. דולב ספג את פגיעת הטיל ונהרג במקום. חבריו נפצעו אך שרדו, והמשיכו בלחימה.
סמל-ראשון דולב אמויאל נפל בקרב בעוטף עזה ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח. על מצבתו חקקו אוהביו את מורשתו: "המרגיל עצמו לשמחה, לעולם לא נופל לעצבות" – המשפט שהגדיר בתור סטטוס בטלפון ימים אחדים לפני נפילתו.
כתבו בני המשפחה: "אנו גאים בדולב שלנו מאוד על הערכים שהובילו אותו במלחמה הזו ועל הגבורה שפעל בה. הוא תמיד שם את האחר לפניו ודאג שלכולם יהיה טוב, לא נתן לשום דבר להפיל אותו. דולב תמיד הלך עם חיוך לכל מקום, הדביק את הסובבים בשמחה שבו והראה לכולם את הלב המיוחד שלו. דולב נהרג כגיבור ישראל וגם במותו היווה דוגמה ומופת. יהי זכרו ברוך.
דולב, בנם הבכור של יעל ויניב. נולד ביום י"ב באלול תשס"ב (20.8.2002) במרכז הרפואי "לניאדו" שבנתניה. אח לאור.
את חינוכו היסודי רכש בעיר הולדתו, בבתי הספר "ישורון" ו"בארי", משם המשיך לחטיבת הביניים של "עירוני מקיף ש"י עגנון".
דולב, ילד שכולו אור ואהבה, גדל והתבגר בשכונת עין התכלת בנתניה, במקום שבו כולם הכירו את כולם והיו כמו משפחה אחת גדולה. דולב זה השם החזק והמתאים ביותר למי שהיה וגדל להיות כמו עץ ענק וחזק ששורשיו נאחזים בעומק הקרקע, גדל בנחלים, ודו-לב – הלב הענק שהיה לו והעניק לכולם ממנו.
בכיתה י' דולב למד בכפר הנוער "הדסה נעורים" ובכיתה י"א י"ב למד בפרויקט הילה שם הוא סיים את 12 שנות לימודיו והיה למודל לחיקוי לשאר הנערים.
מגיל צעיר אהב לפרק דברים ולהרכיבם מחדש מתוך סקרנות ולמידה, עם השנים התברר שניחן בידי זהב ובכישורים טכניים יוצאי דופן. אהב לעבוד עם הידיים – ליצור, לבנות, לתפעל ולחקור; בכל דבר שנגע בו הצטיין, הפגין חריצות ומקצוענות, חדור אמביציה להשיג את היעדים שהציב לעצמו או שהציבו בפניו. דולב תמיד היה עם הפנים קדימה, תמיד פעל בצורה הטובה ביותר ובדרך המיוחדת שלו, ללא חשש או פחד.
פעילות ספורטיבית ופיתוח הגוף היוו חלק בלתי נפרד משגרת חייו. כילד, התאמן במועדון הטניס "אביחיל" שבעמק חפר, לשם הגיע ברכיבה על אופניו, כל הדרך מנתניה. דולב היה ילד טוב כל כך, מנומס, שקט, פייטר וקשוח.
דולב היה מנהיג מלידה, מלא אהבה ושמחת חיים, ונוכחותו מרשימה ובולטת. כאופטימיסט חסר תקנה שידע למצוא את הטוב בכל מצב, מגנט אליו אין-סוף חברים שנמשכו לרוחו החיובית והעריכו את רגישותו. מי שהכיר אותו התאהב בו מהשנייה הראשונה.
סימני ההיכר שלו – חיוך כובש עם שתי גומות חן ועיניים מיוחדות, האחת ירוקה והאחרת כחולה – הקרינו אור גדול ונסכו בסובבים אותו תחושת ביטחון.
אהבת הנתינה והרצון לסייע לזולת היו ממעלותיו הבולטות, וכבן הבכור והנכד הבכור קידש את ערך המשפחתיות. "המילה 'כן' תמיד הייתה האפשרות הראשונה שבחר בה הוא נענה ברצון ובמאור פנים לכל בקשה, ונמלא אושר אמיתי בכל פעם שהרגיש שעזר. חבר אמת שתמיד נמצא עבור חבריו וידע לתת לכל אחד ואחת מהם יחס מיוחד, חברות כזאת שלא מוצאים כל יום. האדם עם הלב הכי גדול.
הים היה מהמקומות האהובים עליו ביותר. בכל הזדמנות הלך לראות את השקיעה, לשמוע את רחש הגלים, להרגיש את הרוח, ליהנות מהמים ולהירגע. רכיבה על סוסים ושהייה בטבע ובמרחבים הפתוחים העצימו את תחושת החופש שנזקק לה וחיזקו אותו. יחד עם אלינור, בת זוגו הצמודה מאז גיל שש-עשרה, טרף את החיים וניצל כל רגע, אהב לרקוד וליהנות במסיבות, ואף הקים לקראתן תפאורות קסומות ומיוחדות.
עם גיוסו של דולב לצה"ל, ב-21 במארס 2021, הוצב בחיל הרגלים. עבר בהצלחה את מסלול הלוחם המפרך של חטיבת "גולני" ושירת כ"נגביסט" – נושא מקלע ה"נגב" בפלוגה ב' ("זאבי הדממה") בגדוד 13 ("גדעון"). היה אהוב מאוד על המפקדים ועל החברים, ובמהלך שירותו זכה בתעודת הצטיינות על תרומתו הרבה לגדוד ועל הדוגמה האישית שנתן לחברים בפלוגה.
ליבו הענק של דולב ורגישותו העצומה לבני אדם המשיכו לאפיין אותו גם במהלך שירותו הצבאי. בתקופה שבה החזיקה הפלוגה קו באיו"ש (אזור יהודה ושומרון), תועד כשהוא מסייע לאישה מבוגרת לחצות את הכביש. מדי שנה לקח חלק באירועי יום הזיכרון שנערכו בבתי העלמין הצבאיים ונהג לפקוד את בתיהן של משפחות שכולות כדי להביע הזדהות ולתמוך בהן. היה לו חשוב לתת למשפחה השכולה הרגשה חמה ומכילה, להראות להם שמות בנם לא היה לשווא ושיש מי שזוכר אותם תמיד.
ביום חמישי, 5 באוקטובר 2023, חול המועד סוכות תשפ"ד, יצא לחופשת חג ונסע למסיבת "יוניטי" שסייע בהפקתה, סמוך לקיבוץ רעים. ביום שישי אחר הצהריים חזר לביתו, והלך לישון. שבועיים נותרו לו עד חופשת השחרור, ורשימת החלומות, בראשה נסיעה לתאילנד, ובהמשך הקמת בית ומשפחה – נראתה קרובה להגשמה.
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות
הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
אותה שבת, בשעת בוקר מוקדמת, החל הטלפון של דולב לצלצל ללא הפסקה ולקבל הודעות מחבריו. חבריו לפלוגה היו בתעסוקה במוצב נחל עוז, וכשהתקשר לחבריו בחזרה שמע אותם נלחמים במחבלים וקצרים בתחמושת. הוא ניסה לסייע מרחוק, והכווין אותם למאגרי התחמושת שבאזור המגורים. משהבין עד כמה חמור המצב, החליט לצאת מייד ולחבור אליהם, אף שברשותו הייתה מחסנית אחת בלבד. ההסעה בוששה להגיע, ואביו הסיעה אותו לאשדוד, שם חבר ללוחמים נוספים. בשעה 12:45 התחבקו בפעם האחרונה ונפרדו. דולב המשיך להיות כל הזמן עם אביו בקשר טלפוני, ושיתף אותו במראות.
בג'וליס חבר ללוחמים ויצא עימם לכיוון מוצב "פגה", כשני קילומטרים מנחל עוז, סמוך לגדר הגבול עם עזה, למשימת חילוץ נפגעים מהמוצב.
בסביבות השעה 18:00 הגיע מפקדו של דולב בבקשה ללוחמים לצאת למשימה מורכבת של פינוי פצועים תחת אש, דולב התנדב לצאת למשימה והתעקש לתפוס את מקומו של לוחם אחר ולעלות על רכב שטח ממוגן מסוג "פנתר" כדי לבצע את המבצע המורכב. בשעה 18:18 כתב לאביו "אבא, אני אוהב אותך", וכשזה התקשר אליו נסער, אמר לו: 'אבא, אתה צריך ללכת להיות עם אימא ואור (אחיו), אתם צריכים לחזק אחד את השני.'" לסבתו האהובה כתב "אני אוהב אותך. לא משנה מה יקרה. אל תבכי עליי". דקות לאחר מכן, במרחק של כמאה מטר ממוצב "פגה", נפגע הרכב הצה"לי שנסע בו מטיל "קורנט" ששוגר משכונת שג'אעיה שבעזה. דולב ספג את פגיעת הטיל ונהרג במקום. חבריו נפצעו אך שרדו, והמשיכו בלחימה.
סמל-ראשון דולב אמויאל נפל בקרב בעוטף עזה ביום כ"ג בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בנתניה. הותיר אחריו הורים ואח. על מצבתו חקקו אוהביו את מורשתו: "המרגיל עצמו לשמחה, לעולם לא נופל לעצבות" – המשפט שהגדיר בתור סטטוס בטלפון ימים אחדים לפני נפילתו.
כתבו בני המשפחה: "אנו גאים בדולב שלנו מאוד על הערכים שהובילו אותו במלחמה הזו ועל הגבורה שפעל בה. הוא תמיד שם את האחר לפניו ודאג שלכולם יהיה טוב, לא נתן לשום דבר להפיל אותו. דולב תמיד הלך עם חיוך לכל מקום, הדביק את הסובבים בשמחה שבו והראה לכולם את הלב המיוחד שלו. דולב נהרג כגיבור ישראל וגם במותו היווה דוגמה ומופת. יהי זכרו ברוך.
עוזרים ונותנים חזרה לקהילה לשימור זכרו ורוחו של של דולב
חברי משפחה מספרים על דולב
אז איך מתחילים בכלל? דולדול גיבור שלנו, הבן דוד האהוב, מי היה מאמין שככה זה יסתיים?? ושמעכשיו אני לא אראה אותך יותר לא אראה את החיוך שלך עם הגומות ואת
דולבי שלנו איפה אתה דולב??? הזמנת אותנו בגאווה ממש גדולה לפני מספר ימים למסיבת השחרור שלך. כולנו התארגנו לחגוג לך. אבל איפה אתה???? זה הזמן אלוף שלנו לצאת מאיזה מחבוא
דולב אהובי, עינינו רואות את ארונך מוצב כאן והלב ממאן להאמין. איך אפשר לקבל את העובדה שלא תיהיה יותר איתנו. אתה שהאמנו ששום דבר לא יכול לפגוע בך. אתה שהיית
כשאמות, משהו ממני, משהו ממני ימות בך, ימות בך. שתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי ימות איתך, ימות איתך. כי כולנו, כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם
נכתב על בסיס הדברים שאמר דולב בשירותו הצבאי
חברים לשירות ולפלוגה מספרים על דולב
דולב אמויאל האחד והיחידהיית מסוג האנשים שכולם רוצים להיות כמוהםהיית מסוג האנשים שאתה מסתכל עליהם ואתה אומר לעצמך אשכרה אין להם כוונה רעה לעולםהיית מסוג האנשים שכולם אוהבים אותםהחברים, הותיקים,
דולב אמויאל האחד והיחידהיית מסוג האנשים שכולם רוצים להיות כמוהםהיית מסוג האנשים שאתה מסתכל עליהם ואתה אומר לעצמך אשכרה אין להם כוונה רעה לעולםהיית מסוג האנשים שכולם אוהבים אותםהחברים, הותיקים,
דולב אחי היקראפשר לומר החבר הכי טוב שלי מהצבא, אבל זה לא חכמה כי כולם הרגישו ככה.יש את האנשים האלה שכולם מרגישים שהם החברים הכי טובים שלהם ואתה היית כזההאחד
דולב חיים שלי, היית כמו אח בשבילי.הייתי קורא לך ״דובי לב״ כי אהבתי להציק לך כשהיית ישן.גם היית מדבר איתנו מתוך שינה, ומקלל אותנו, לפעמים גם מרביץ אבל בקטע טוב.אני
מה שדולב אמר על החיים ודברים אחרים הכל כאן, כדי שהכל יימשך
יש כל מיני דרכים להנציח ולהשאיר את דולב בלב
חברים ומשפחה מנציחים את דולב בארץ ובעולם באמצעות הדבקת מדבקות שלו.
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2024
טקס בי"ס בארי 2024
תיאור הנצחה 1
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
הנה כמה תמונות וזיכרון של דולב היקר שלנו
האתר הוקם ונבנה בסיוע החברים והמשפחה לזכרו ומורשתו של דולב אמויאל ז"ל
Octoplus Media ©